אופנוען שדד אישה מבוגרת וכתוצאה מכך היא נפגעה. האם מדובר בתאונת דרכים?

אופנוען שהגיעה סמוך לתחנת אוטובוס, שדד מידי אישה מבוגרת את תיקה ונמלט. האישה שנפגעה בגבה הגישה תביעה נגד הקרן לפיצוי נפגע תאונות דרכים. האם אכן ניתן להגדיר את המקרה כתאונת דרכים?

סיפור הדברים:

התובעת היא גב' נ.ת. ילידת שנת 1956. היא נפגעה באירוע אשר לטענתה שייך להגדרה של תאונת דרכים. בתאריך 4/10/10 היא עמדה בתחנת אוטובוס כאשר לפתע הגיע לעברה אופנוע וגרר אותה, לקח ממנה את התיק והצליח להימלט. המשטרה ניסתה לתפוס את השודד / האופנוען אך הדבר לא עלה בידה. בשנת 2015 הגישה התובעת תביעה נגד 'קרנית' – מדובר בקרן אשר מבטחת ומפצה נפגעים בתאונות דרכים כאשר בין היתר זה כולל מקרים של תאונות 'פגע וברח' גם אם זהות הפוגע אינה ידועה.

התובעת ניסתה לטעון כי מדובר בתאונת דרכים, זאת למרות שלא מדובר בנכות ניכרת אשר נגרמה בעקבות אותה התאונה.

למעשה כאן נעוצה המחלוקת העיקרית. האם על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אכן מהווה המקרה הנוכחי – תאונה.

על פי חוק, תאונת דרכים היא כאשר היא נגרמת כתוצאה ממעשה מכוון אחר, כמו לדוגמא מתוך מטרה להרוג את הנפגע או במקרה זה – כדי לשדוד את הנפגע, הרי שכלי הרכב אינו משמש ככלי תחבורה אלא ככלי נשק למען המטרה הספציפית. כך שהטענה של הנתבעת הייתה כי עם כל הצער שבדבר, עדיין אי אפשר להגדיר את האירוע כתאונת דרכים.

במשך שש שנים ניסו שני הצדדים להגיע לאיזשהו הסדר שיהיה מוסכם על שני הצדדים אך הדבר לא עלה בידם. על כן, רק לאחר שש שנים מעת הגשת התביעה החל תהליך שמיעת העדויות והראיות.

במשך אותה התקופה עברה התובעת מסע חקירות ארוך ומייגע. היא נדרשה לענות לגבי המקרה והמטרות של האופנוען אשר פגע בה. 'קרנית' הפנתה לאחר שמיעת העדויות שלה, לסתירות שונות אשר הצליחה למצוא בין גרסאותיה של התובעת אות מסרה על דוכן העדים לבין גרסאותיה אשר אותם מסרה במשטרה.

לדוגמא –

כאשר המתלוננת התלוננה במשטרה היא לא דיווחה כלל על איבוד הכרה. היא התלוננה שעתיים לאחר האירוע ואמרה כי אופנוע עלה על המדרכה בעת שהיא עמדה בתחנה, הוא נצמד אליה, חטף את תיקה מידה ודחף אותה. כתוצאה מהדחיפה היא נפלה ואף נחבלה אך לא איבדה את הכרתה. על דוכן העדים לעומת זאת, היא סיפרה כי באותו זמן היא איבדה את הכרתה. יש לציין כי טענה זו כלל לא הועלתה בפני המומחה של בית המשפט וגם לא בפני בית החולים או צוות מד"א. מלבד זאת, בדו"ח מד"א הופיע כי "נפצעה במצב קל, סובלת מפציעה קלה בגפיים תחתונות, בבדיקה נמצא כי הפצועה בהכרה מלאה". אף רופאת המשפחה רשמה בתיק הרפואי של התובעת : " ללא איבוד הכרה".

למרות זאת טענה השופטת כי היא נוטה להאמין לתובעת היות ואירוע שכזה הינו אירוע קשה המשפיע מאוד גם מהפן הרגשי ואין צורך להידרש לנקודה הספציפית האם היא איבדה את ההכרה או לא איבדה את הכרה.

על הטענה של הנתבעת כי למעשה הכוונה הייתה שוד ועל כן האופנוע לא נחשב כאן כלי תחבורה אלא כלי המשמש לצורך השוד, הסבירה השופטת כי למעשה נהג האופנוע לא תכנן לפגוע בתובעת, זאת על פי נסיבות המקרה. די היה להיצמד אליה וליטול את תיקה. אך משהדברים הסתבכו במעט הוא פגע בה והפיל אותה. כך שלמעשה ניתן להגדיר את המקרה כשוד שהסתבך ולמעשה מכאן התביעה.

בעניין הנזק

נכות תפקודית

עד לזמן התאונה עסקה התובעת בעבודות משק בית והיא טיפלה בילדיה ובבעלה. היא הייתה עצמאית לחלוטין ואף הצליחה לתפקד במספר עבודות בו זמנית. לאחר התאונה והשוד היא הפכה להיות שבר כלי ממש. היא תלויה בעזרת הזולת אפילו בפעולות הכי שגרתיות ופשוטות הנעשות ביום יום. הנתבעת הפנתה בתגובה לממצאיו של מומחה אשר קבע –  "אני לא צופה הפרעות תפקודיות בעקבות התאונה הנדונה".

השופטת שעיינה בדברים ושקלה את שני הצדדים, הכריעה כי למעשה הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית ולאור משלח היד של התובעת נקבעה נכות תפקודית בשיעור של 2.5%.

הפסד שכר על העבר –

התובעת עבדה כמנקה משרדים והיא הגישה את תלושי השכר שלה במשרד עורכי הדין כמו כן במועצה לצרכנות. מתלושי השכר עלה כי שכרה הממוצע בשנת 2010 עמד על סכום של 11,600 ₪.

בגין אי כושר סברה התובעת כי יש לפצות אותה בסכום של 75,000 ₪.

הפסד שכר עתידי –

בגין הפסד שכר לעתיד, העריכה התביעה כי מדובר בנזק שעומד בסך הכול על סך 180,000 ₪. אך ההגנה מנגד סברה כי בגין הנכות שנקבעה על סך 2.5% אין מקום כלל להעניק פיצוי כי לנכות ברמה מזערית כזו אין כלל משמעות על התפקוד הכללי. אך השופטת סברה כי למרות האחוז הנמוך, יש לנכות זו משמעות תפקודית משמעותית וכיעל הנתבעת לפצות את התובעת בגין נכות זה.

כאב וסבל –

בהתחשב בגיל של התובעת כמו כן בהתחשב בעובדה כי בעקבות התאונה היא עברה סבל של ממש ואף נאלצה לנהל את התיק תוך חקירה צולבת עם עינוי דין של ממש, החליטה השופטת כי היא עושה שימוש בסמכות אשר ניתנה לבית המשפט בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעים בתאונות דרכים שאלו הם פיצויים בגין נזקים שהם אינם ממוניים, על כן פסקה לטובת התובעת 15,000 ₪ פיצוי בגין ראש הנזק הזה.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה –

בעקבות קשיים בניידות שנגרמו בגלל התאונה למרות שהתובעת לא הציגה קבלות, ראתה השופטת לנכון, לקבוע לתובעת פיצוי בגין כך, כמו כן עבור הוצאות רפואיות שונות אשר אין להן כיסוי מטעם קופת החולים, נקבע פיצוי על סך 2,500 ₪.

עזרת הזולת –

בחודשיים שלאחר התאונה נזקקה התובעת לעזרה מצד בני המשפחה. הנתבעת ניסתה לטעון כי לא מדובר בעזרה שחורגת מהעזרה שמקובלת בדרך כלל בין בני משפחה אך השופטת השתכנעה כי מדובר בעזרה סיעודית ולגמרי לא שגרתית. היות ומדובר בעזרה שחורגת מהעזרה הסבירה, החליטה השופטת כי בגין עזרה של צד ג' יש לפסוק לתובעת פיצוי על סך 2,500 ₪.

הוצאות משפט ושכר טרחה –

הנתבעות תשלמנה לתובעת גם עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין 15.2% מהסכומים שפורטו לעיל על סך 8,650 ₪.

Comments

comments