חברת הביטוח שירביט טענה כי הנוסעת התאבדה – בית המשפט קבע שהיא נפלה

אישה נהרגה בחודש יולי 2013 לאחר שנפלה מתוך רכב נוסע. חברת הביטוח טענה כי הנוסעת קפצה בכוונה אל מותה והיא סירבה לפצות את המשפחה. עמדתה נדחתה והיא חויבה לשלם מעל מיליון שקל ליורשים.

סיפור הדברים:

ביום 20/7/2013 נסעה המנוחה עם בעלה שהיה נהג הרכב, מחוף הפלמ"חים לכיוון מעלה אדומים שם התגוררו. בשלב מסוים באמצע הנסיעה כאשר שהו ליד מחסום בגזרת תחנת אדומים – נפלה האישה מהמכונית ונהרגה. על פי גרסת המשפחה היא אכן נפלה ולגרסת המבטחת – היא קפצה מתוך רצון וכוונה להתאבד.

התובעים – בעלה של הנוסעת ובנותיה הגישו תביעת פיצויים נגד הנתבעים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הנתבעים מצדם סרבו וכפרו באחריותם לפצות את התובעים בגלל היותם תלויים במנוחה או היו יורשיה על פי דין. הם טענו כי הנוסעת לא נפלה אלא שהירא גרמה לתאונה במתכוון על ידי שהיא קפצה מתוך הרכב במהלך הנסיעה מתוך כוונה ורצון להתאבד ולשים קץ לחייה.

הנתבעת טענה כמה וכמה טענות:

• טענה ראשונה – הנתבעת טענה כי התנהגותה של הנוסעת טרם הנפילה זועק על כך כי כל כוונותיה היו למטרות התאבדות. מתוך העדויות שבתיק למדים כי היא שתתה והשתכרה, כמו כן היא הייתה בדיכאון. היא שחררה באופן יזום את חגורת הבטיחות ואחר כך הוציאה את פלג גופה העליון דרך החלון. היא העלתה גם את רגלה אל החלון ואז פתחה את דלת הרכב תוך כדי נסיעה. על פי דו"ח הבוחן התברר כי דלת הרכב הייתה תקינה לחלוטין וכי היא לא יכלה להיפתח שלא באופן יזום. על פי טענת הנתבעים כל אותן הפעולות מצביעות כי מעבר לכל ספק הייתה פה כוונה ברורה ורצון ליפול מן המכונית ולשים קץ לחיים.
• טענה שנייה – על פי עדותו של בעלה אותו אמר בחקירה הראשונית מיד לאחר שהתאונה התרחשה – כי מספר פעמים ארע שהמנוחה בקשה לשים קץ לחייה לאחר שתייה מרובה. על כן, הוא רצה להגיע במהרה לביתו בכדי למנוע ממנה לעשות את הדבר. בהמשך – בתצהיר ובעדות בפני בית המשפט הוא שינה את גרסתו ואמר שהמנוחה הוציאה את ראשה מתוך המכונית בגלל שרצתה להקיא. הנתבעת טענה כי מדובר בשינוי גרסה אשר נולדה רק לצורך ההליך המשפטי. הנתבעת טענה כי אין לתת כל משקל לגרסה זו היות והיא לא הופיעה כלל בכתב התביעה וגם לא בהודעה השנייה במשטרה.
• טענה שלישית – התנהגותה של המנוחה חזרה על עצמה והייתה חלק מריטואל קבוע. היא הייתה שותה ונכנסת לדיכאון ואחר כך מנסה להתאבד. בעבר הדבר קרה חמש פעמים כאשר בכל אותם המקרים היא ניסתה גם כן לשים קץ לחייה כך שבהחלט אי אפשר לטעון כי מדובר בתאונה.
• טענה רביעית – חייה במחיצת בעלה לא היו פשוטים כלל וזאת על פי עדות השכנים. שירותי הרווחה אף שקלו להתערב במיוחד לאור עזיבת התובע את ביתו ועזיבת האם את בנותיה עם בעלה כמו גם השילוב של נטיית המנוחה לדיכאונות כל אלו מהווים מניע להתאבדות.
• טענה חמישית – המנוחה הייתה מודעת לגמרי לכל מעשיה. העידה על כך חברתה אשר נסעה גם כן אתם יחד ברכב. היא בקשה מבעלה להגביר את המוסיקה ואף התנועע לקצב השירה. היא כעסה על בעלה כאשר הוא סרב לקנות לה עוד בקבוק בירה ובאופן כללי היא התנהגה באופן רציונאלי לחלוטין. כמו כן טענה החברה כי היא לא ראתה כל התנהגות חריגה אשר הייתה עשויה להצביע על חוסר שליטה או על חוסר מסוגלות לגבש החלטות או כוונות.
• טענה שישית – על פי פסיקת בית המשפט העליון – לא תמיד מדידה של רמת האלכוהול בדם מהווה מדד לבחינת כוונות לש השתוי. יש לבחון את המעשים ועל פי זה ניתן לקבוע האם אותו פוגע היה ברמה של יכולת ומסוגלות לגבש כוונה ואף לפעול למימושה.

מתוך כל האמור לעיל בקשו הנתבעים להוכיח כי המנוחה הייתה  מודעת לגמרי למעשיה והיא פעלה מתוך מודעות ורצון לתוצאותיהם.

בית המשפט ענה על כך כי אכן מדובר בראיות נסיבתיות אשר אכן זועקות לכוונה על פי שיטת הנתבעת, אך מדובר בסך הכול בפרשנות להתנהגויותיה של המנוחה אך לא הוכחות וראיות דווקניות במיוחד.

בית המשפט התרשם מקריאת תיק המשטרה כי עובר לתאונה התנהגה המנוחה באופן אשר מעיד על כהות חושים והיא כלל לא התנהגה בצורה רציונאלית. היה ברור לגמרי שהיא שיכורה באופן חמור כאשר הדבר השפיע על התנהגותה ועל מחשבותיה. בעלה אף העיד כי בדרך לרכב היא נפלה – " והתחלנו ללכת לכיוון הרכב. אני נתתי לא' לקחת דברים קלים, כי היא שתתה והייתה שתויה.. ואז התחלנו ללכת לרכב, ואחרי איזה 10 מטר א' נפלה. היא קמה, אפילו ויקה עזרה לה לקום…".

מלבד זאת ההיתלות שלה על דלת הרכב במנח כזה שהעיד על חוסר שליטה כפי שהעיד על כך מ.א. במשטרה. נראה היה כי מדובר במצב חמור של שתייה ושכרות עד כדי חוסר מודעות למעשיה ולעצמה. כפי שהעיד: " היא פתחה את הדלת, שמה את הראש שלה על החלון של הדלת ורגל אחת בחוץ והרכב נסע איזה 50 מטר והיא נפלה..".

סתירת הראיות של הנתבעת –

התנהלותה של המנוחה לפני שהשתכרה אינו מלמד על מצוקה. היא חזרה מבילוי בחוף הים ומצב רוחה היה טוב. כמו כן המנוחה רכשה כרטיס טיסה לאוקראינה והיא התכוננה לנסוע לבקר את אימה יחד עם בנותיה – נסיבה זו מצטרפת אף היא ליתר הנסיבות אשר מעידות כי חייה היו נורמטיביים ולא כפי שהנתבעת ניסתה לצייר זאת.

גם השכנה של המנוחה ר.ל. אשר בנה לומד יחד עם בנותיה העידה כי היא טיפלה היטב בבנותיה והן היו מטופחות ומושקעות במיוחד, כך על פי התרשמותה במסיבות או אספות הורים בבית הספר. " הכרתי את א' ז"ל במסגרת בית הספר – במסיבות ואספות הורים התרשמתי מאשה מקסימה, הבנות היו תמיד מטופחות וניכר כי השקיעה בהן".

עדות זו מחזקת גם כן את הפרשנות אשר על פיה מדובר במנוחה אשר ניהלה חיים נורמטיביים.

רכזת המעונות אשר שם עבדה המנוחה העידה אף היא כי – "… היא עבדה בחריצות, מסירות רבה ומתוך אחריות. היו לה יחסים טובים עם חברותיה לצוות ועם ההורים במעון. א' יצרה קשרים מיוחדים ורגישים עם הילדים במעון והם אהבו אותה מאד".

לגבי הניסיונות להתאבד היו אלו לפני שנים רבות כאשר מאז שזה קרה הדבר לא קרה יותר גם כאשר חוותה משברים בחייה.

לסיכום – השופט קבל את הסברה כי המנוחה לא שלטה על עצמה וכלל לא תכננה את תהליך ההתאבדות. החל מפתיחת דלת הרכב ועד לנפילה ולא הייתה לה כל כוונה להתאבד .

בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי המנוחה אכן נהרגה בעקבות תאונת דרכים וכי על המבטחת מוטל לפצות את היורשים .

סכום הפיצויים הועמד על סך של 1,026,615 ₪.

Comments

comments